הציור הישראלי הצטיין בהנצחת האידיאל הציוני של הפרחת השממה בארץ ישראל.
ציור זה הציב על הבד את היהודי השב לאדמתו שאותה הוא עובד ואליה הוא קשור.
הערבים- בני המקום- צרובי השמש וחסוני הגוף הם ששימשו כאב טיפוס לדמות היהודי החדש.
גב' חנה חניאל קופף ז"ל נפטרה ב 8/6/2006.
אצל חנה חניאל קופף ארץ ישראל קשורה לפיתוח תשתיות,לתעשייה. מקצב המאה ה- 20 הוא השליט בציורה- היא הולכת עם הזמן ובכך מודגשת ייחודה כציירת.
בציורים של חנה קופף פועם המקצב התזזיתי המהיר של דופק החיים. בכל עיקול טמונה הפתעה. הדרכים הרבות מובילות לעבר אופק עמוק ואין סופי כשעל הצופה מוטלת בחירת הדרך.
חלק מעמודי החשמל בציוריה של חנה מונחים על הקרקע מצפים להזדקף אל על. פעמים, מספר עמודים כבר עומד בסך, אך תמיד יימצא עמוד אחד הנח על האדמה והמסמן אל עומק הציור, מסביבו קבוצת פועלים חובשי קסדות המוכנה לפעולה. בצידי עמודי החשמל מזדקרים בתים בעלי חלונות סדורים. הציור על פי רוב הוא גיאומטרי, בעל מקצב תזזיתי של מכונה המשומנת היטב שבכל רגע נכונה לפעום.
קשת צבעיה של חנה בסדרת ציורים זו היא כהה. הירוק הכחול והסגול הם השליטים כאן, גם בכך מתייחדים ציוריה של חנה: הציירים- העולים החדשים- שזה מקרוב באו- סונוורו מעוצמת האור והשמש הישראלית ומהר מאד נטשו את גוניהם הכהים המאפיינים את עברם במזרח אירופה ועברו לצייר בצבעים בהירים. חנה קופף שומרת על ייחודה גם הפעם ואינה נכנעת לרוח וסגנון התקופה ההיא. אולי ייחוד זה נובע מכך שהיא יכולה להרשות לעצמה את מה שהם לא יכולים, היא הרי אינה מהגרת, היא בת המקום, אצלה אין פחד שתוטל עליה הסטיגמה של עולה חדשה.
חנה היא ציירת עירונית, המציירת סצנות בהן מיוצגת הבורגנות העירונית במשחקי הקלפים, בבתי הקפה, בתיפוף על עקבים גבוהים מתחת למטריות ושימשיות.
בסצנות אלו הצבעים הם עליזים וטהורים מונחים זה כנגד זה, ירוק ליד כחול ואדום וכד'.
סדרת ציורים יוצאת דופן בסגנונה ובחומריה הם ציורי צפת. ציורים אלה מצטיינים בעושרם ההבעתי. הם נעשו על מצע של בד יוטה גס ועבה. הצבעים הם מונוכרומיים (חד גוניים) וצפת הופכת לעיר רבת קסם הצופנת סוד, כאילו חכמי הקבלה משקפים באורם את ייחודה.
ציורי התנ"ך הופכים במכחולה של חנה לסדרה. במיוחד מוצאות להלן ביטוי הנשיים התנ"כיות.
ירושלים על הר הבית, על נופיה נמצאת בין בדיה ותופסת מקום נרחב בין הציורים.
לחנה קופף גם ציורים רבים של פרחים, חלקם רבי הבעה.
נבחרה ונרשמה בשנת 2005 לירחון האירופאי רב המוניטין
"Who's Who in International Art"
